רז פרי, חולה סרטן מסוג הודג'קין לימפומה בן 23 מחולון, מספר כיצד נקלע לאש התופת של המחבלים כשיהיה בדרכו לפסטיבל המוזיקה "נובה" שבו טבחו בשבת השחורה לפני שבועיים מחבלי חמאס במאות חוגגים. ממיטתו בבית החולים קפלן ברחובות, סיפר על היריות במיגונית: "משכתי גופת אישה והשכבתי אותה מעליי. היא ספגה את כל הקליעים. אמרתי לעצמי: אני חולה סרטן, לפחות שהאחרים שאיתי בממ"ד יינצלו", סיפר ל-ynet.
רז פרי, סיפורו של שורד
(צילום: גלעד שעבני שופן)
רז נסע לפסטיבל נובה כדי "להרגיש חי שוב", אך מצא את עצמו בורח נואשות ממחבלי חמאס שעות ספורות לאחר מכן. הוא ניסה להסתתר ולשרוד במיגונית בצד הדרך, עם קבוצה של ארבעה צעירים מבוהלים נוספים. אך עד מהרה הם היו מטרה לטרוריסטים החמושים, מה שגרם לו לסכן את נפשו כדי להציל אנשים שמעולם לא פגש עד לאותו הרגע.
עוד בנושא זה:
באותה שבת איומה - 7 באוקטובר, לפנות בוקר - יצא רז לפגוש חברים בפסטיבל המוזיקה נובה. בדרך, קצת לפני היישוב מפלסים, התחיל מטח של רקטות, והוא נכנס להתחבא במיגונית יחד עם אנשים שפגש: "פגשנו שם גם אדם בן 50 מהעוטף, והוא בעצמו אמר שלא היה מצב כזה בעבר. היה ברור לנו שמשהו גדול מתרחש".
כעבור 20 דקות שבהן התחבאו במיגונית בזמן מטח הרקטות הבלתי פוסק, החלו לשמוע יריות של מחבלים. רז מספר: "כולנו מבינים את הסיטואציה, ואני מבקש מכל מי שאיתי להיות בשקט ולהנמיך את הקול. זו סיטואציה שונה, יכולים להרוג את כולנו. אנחנו שומעים את הקולות של הירי מתקרבים ואת הקולות של המחבלים בערבית וצעקות".
בשלב מסוים המחבלים התקרבו אליהם וראו אותם: "אנחנו שומעים את הצעדים מתקרבים אלינו ואני מבין שיש מחבל שראה אותנו. ישר אמרתי לכולם להיצמד לקיר. ראיתי את הקלצ'ניקוב נכנס לאט, ואחת הבנות שהייתה איתנו נבהלה וצרחה".
בשלב הזה, רז מגיע לעימות ישיר מול מחבל חמוש, בידיים חשופות: "איך שהיא צרחה, המחבל נכנס. שירתתי בכפיר, ושם לימדו אותנו להילחם עם מה שיש לנו. היו לי ידיים. תפסתי את המחבל באשכים והוא התקפל. הכיתי אותו והוא ירד על הברכיים והתחיל לירות. ניסיתי למשוך ממנו את הנשק והוא משך אותי החוצה יחד עם הנשק". רז מבין שהוא מוקף במחבלים: "ראיתי עשרות מחבלים בחוץ. אני מנסה להילחם איתו על הנשק והוא צועק בערבית 'יהודי, יהודי'. כל המחבלים מסתכלים עלינו, ומתחילים לירות ללא הפסקה לכיווננו. אני נפלתי אחורה חזרה למיגונית, והמחבל קיבל את כל הכדורים".
המחבלים הבינו היכן רז, ורצו לכיוון המיגונית לנסות לרצוח את כל מי שמתחבא שם: "כל המחבלים רצו לכיווננו. שלושה מחבלים נכנסו, זרקו לעברנו ארבעה רימונים, ואני צועק 'רימון, רימון, להתכופף! לא לעמוד!' ככה לימדו אותי בצבא, שאסור לעמוד. קפצתי על שניים מהאנשים שהיו איתי. ופשוט שכבנו אחד על השני. התפוצצו כל הרימונים. אחד שהריח את הגזים ברח החוצה מהמיגונית וירו בו ישר. אשתו ראתה את זה וצרחה, ואז הגיע הרגע שהמחבלים שוב שמעו את הצרחות, ואחד מהם הגיע שוב וזרק שוב רימונים לכיווננו".
"זרקו לעברנו ארבעה רימונים, ואני צועק 'רימון, רימון, להתכופף! לא לעמוד!' ככה לימדו אותי בצבא, שאסור לעמוד. קפצתי על שניים מהאנשים שהיו איתי. ופשוט שכבנו אחד על השני. התפוצצו כל הרימונים"
רז מותקף ברימונים, ואחד מהם צמוד לו לבטן: "אני מצליח לתפוס אותו ביד ימין ולזרוק אותו מחוץ למיגונית, שם הוא מתפוצץ. התחיל קרב ירי בחוץ. אחת הבנות שהייתה איתי - הגוף שלה כנראה לא עמד בזה יותר. החברה שלה ראתה את המראה הזוועתי הזה וקפאה במקום. אני רואה שכולם פצועים. אחד הגברים שהיה איתי מבקש שאשים לו חוסם עורקים על הרגל, כי כל הרגל שלו הייתה חשופה. אני קורע את החולצה ועושה לו חוסם וברגע אחד הדם פוסק. אני מנסה לאפס את הבחורה שבהלם, אבל לא מצליח ושומע בחוץ שקרב היריות מתחיל להיפסק".
המחבל עשה וידוא הריגה
רז עשה כל מה שהוא יכול לעזור לאנשים שאיתו במיגונית: "אני משכיב את שניהם לידי, ותופס גופה ומנסה לכסות אותם באמצעותה. אני שומע אותם צועקים בחוץ - סקודה, סקודה, ומבין שהם גונבים את הרכב שלי. אחד המחבלים החליט לחזור למיגונית והחדיר בינינו את הקלצ'ניקוב, עשה עלינו וידוא הריגה. כדור אחד חדר לי לבטן, ולא הרגשתי את זה בכלל. אני שומע את הסקודה נוסעת ואומר לעצמי - אני לא מאמין שאני נושם".
2 צפייה בגלריה
רז פרי שנפצע בטבח בדרך למסיבה, ונחלץ משם בקושי רב בין שדות בוערים
(צילום: דוברות קפלן)
בשלב זה הבין רז שהוא חייב לברוח כמה שיותר רחוק, לנסות להזעיק עזרה, אבל רואה שכל השדות עולים באש: "הייתי עם כפכפים בדרך למסיבה, אבל הבנתי שאין לי ברירה לרוץ דרך האש בשביל להזעיק עזרה. הייתה לי מתכת תקועה בבוהן ושני קליעים בבטן, אבל התחלתי לרוץ אל האש והגעתי למפלסים. התפללתי שלא יירו בי בגב. הצלחתי להגיע לבניין ביישוב מפלסים, אבל הבנתי שאין אף אחד בבניין.
"הוא שאל אותי בערבית - מה שמך, 'שו איסמכ' (מה שמך), ואני עונה לו - 'לא, אני יהודי, אני יהודי, קוראים לי רז'. הוא מושך אותי לתוך הממ"ד, מביא לי מגבת ואני מנסה לעצור את הדימום ביד אחת ועם סכין ביד השנייה. פשוט מחכים למחבל"
"ירדתי למטה, אני דופק בדלתות ולא עונים לי. דחפתי את אחת הדלתות בבעיטה ונשכבתי על הרצפה באותו בית. התקשרתי לחבר שלי ואמרתי לו - אני מדמם בלי סוף, אני עם כדור בבטן, אלו הנשימות האחרונות שלי. בבקשה תסתכל על המיקום שאני שולח לך".
פתאום יצא אל רז אדם מתוך הממ"ד באותה הדירה שאליה נכנס: "הוא שאל אותי בערבית - מה שמך, 'שו איסמכ' (מה שמך), ואני עונה לו - 'לא, אני יהודי, אני יהודי, קוראים לי רז'. הוא מושך אותי לתוך הממ"ד, מביא לי מגבת ואני מנסה לעצור את הדימום ביד אחת ועם סכין ביד השנייה. פשוט מחכים למחבל".
חלפו עוד כשש שעות עד שרז והאדם שאיתו בממ"ד מחולצים ממפלסים: "בדרך החוצה, הזוועות שאני ראיתי שם הן בלתי נתפסות. זו פשוט אפוקליפסה מה שקרה שם. הכול ראיתי - ראיתי גופות כרותות ראש, ילדים מתים. לקחו אותי באמבולנס ממוגן שגם עליו ירו בדרך. הגעתי למרכז הרפואי קפלן בשעה 12:30 ופה מטפלים בי. עברתי כבר כמה ניתוחים וצפוי לי עוד שיקום ארוך, אבל זה נס שאני בחיים".
"אני חולה סרטן. הלכתי לפסטיבל כדי להאזין למוזיקה בשביל הנשמה שלי. את מה שראיתי שם בעיניי, אני כבר לעולם לא אוכל לשכוח", סיכם רז. "הסרטן חישל אותי. אני יודע מה זה להילחם על החיים".
פורסם לראשונה: 13:20, 22.10.23
